היי צהריים טובים!
מי מכם שעוקב אחרי הבלוג כבר בטח שמע לא מעט סיפורים על יפן.
אבל בגלל שיפן זה אחד המקומות המטורפים בעולם, יש לי אינסופ סיפורים על הרומן שלי עם הארץ המדהימה הזו.
מחר אני מעבירה סדנת בישול יפני מסורתי ותמיד ביום לפני הסדנא אני מתמלאה גם בחשק לאוכל יפני וגם לנסוע ליפן שוב (ושוב!)
וכשאני מתחילה לחשוב על יפן, מתחילות לרוץ לי מלא תמונות בראש, גם מהתקופה שגרתי שם וגם מהטיול האחרון לפני שנתיים.
היום קמתי בבוקר והיה לי קריר ונזכרתי שאמור לרדת גשם (איזה גשם?! בתל אביב אפשר ללכת לים) ועם כל המחשבות על יפן התחשק לי פתאום ראמן.
ואומנם, ראמן יפני מסורתי מבשלים 4 שעות ולפעמים יותר, אני החלטתי להיות חצופה ולקצר תהליכים.
כבר בתשע בבוקר הייתי בשוק וקניתי את המצרכים שהיו חסרים לי ובעשר כבר עמד על הכיריים סיר והתחיל להתחמם.
בזמן שנתתי למרק להתבשל לו בסיר, נזכרתי בסיפור מצחיק. ולא כל כך מצחיק 😮
בחודשים הראשונים ביפן חייתי על אכילת פסטה בלי כלום וטוסט עם ריבה מחשש שאפילו במים יש רוטב דגים.
אחרי חצי שנה הרגשתי שלמדתי את השפה מספיק טוב כדי להתחיל לחקור קצת יותר את המטבח היפני.
באותו שבוע ידיד יפני הזמין אותי ואת אחותי למסעדת ראמן.
וכך היה, שישבנו לנו במסעדה עמימית, בסמטה יפה וצרה ברחובות טוקיו והזמנו לנו מרק ראמן.
עברו על כל הרשימה עם המלצר ביפנית- בלי עוף, בלי דגים, בלי בשר, בלי בקר, בלי פירות ים, בלי חזיר וכו וכו…
המלצר והידיד היפני אומנם חשבו שאנחנו מעט מוזרות אבל עשו רושם של הבנה והפנמה.
הראמן הגיע לשולחן, חם, יפה ומאוד מאוד יפני.
טעמתי כף מלאה והפרצוף שלי ישר התעקם. פה חשדתי!
לאחר עוד אלף שאלות, חקירות ונסיונות להבין אחת את השני, התברר הגרוע מכל:
המלצר והידיד עשו בדיוק מה שביקשנו, קיבלנו קערית מרק בלי שום מוצרים מין החי.
בקערית באמת לא היו מוצרים מין החי. זה שבסיר נחו להן חתיכות ענקיות של חזרזיר אומלל, זה כבר סיפור אחר.
ביפן, מאוד מאוד לא מנומס להעליב את המארח שלך אבל יחד עם זאת תוך דקה מצאתי את עצמי בשירותים שוטפת את הפה עם סבון ידיים.
זו היתה הפעם הראשונה מתוך שתי פעמים בתקופתי ביפן, שמצאתי את עצמי שוטפת את הפה עם סבון ידיים. 😀
וככה חברים, לומדים לקחים.
היום, במטבח הטבעוני שלי, בבית הטבעוני שלנו, הכנתי לעצמי מרק ראמן טבעוני משובח, בלי חזרזיר חמוד וגם בלי סבון ידיים. 😛
שיהיה בתיאבון!