קאפקייקס שוקולד טבעוני

שלום אהובים ואהובות.

וואו העולם פשוט השתגע אה? יש רגעים שאני פשוט לא מצליחה להפנים לגמרי מה קורה פה.

אני חושבת הרבה על עצמי בגיל 9 עם מסכת אב״כ במקלט ותוהה לעצמי, יכול להיות שככה ילדים יזכרו את התקופה הזו כשהם יגדלו?

חצי מפחיד אבל גם חצי מרגש כי אין בי״ס ופתאום מקבלים מלא מלא ממתקים?

זה הזוי ופשוט לא נתפס שאנחנו אשכרה חיים בתוך היסטוריה בהתהוות. יש בזה משהו מאוד עוצמתי, יחד עם כל הקושי.

אני זוכרת שהייתי בבסיס בתחילת השירות שלי ופתאום התחילה התרוצצות ואנשים התחילו לקבל טלפונים ואני זוכרת ששמעתי מישהו אומר- שמעתם מה קרה בניו יורק?! (זה לפני שהיה לכולם פלאפונים 🙂 )

אני זוכרת שהגיעו התמונות של מגדלי התאומים ואני מנסה לחשוב- גם אז ידעתי שאני חיה בדפי ההיסטוריה?

אני זוכרת בוקר אחד מזמן מזמן שקמתי בבוקר ואמא שלי דפקה בדלת להעיר אותי לבי״ס, אני זוכרת ולעולם לא אשכח את הפנים שלה שפתחתי את הדלת-

״באבי, קרה דבר נורא״… עד היום אני יכולה להרגיש את הבילבול המוחלט של ילדה בת 13 ששומעת את אמא שלה אומרת לה ״רבין נרצח״.

אני זוכרת את עצמי על החוף בהודו, ב 26/12/04 בקצה הכי דרומי של תת היבשת יושבת על הגג עם חברים טובים כשכל הבוקר הים מתנהג מוזר וכל הכלבים והציפורים פשוט לא מפסיקים להשתולל ורק אנחנו בני האדם לא מבינים, לא מרגישים את הטבע, לא מחוברים.

אני לעולם לא אשכח את הרגע הזה שהים התחיל לעלות ולעלות ולעלות וכמעט לכסות את השמש ואנחנו עומדים שם מחזיקים ידיים וצורחים צורחים כמו שבחיים שלי לא צרחתי ומתחת אלפי הודים מנסים לברוח וכולם צועקים את אותו משפט-

" The water is coming"

אני זוכרת את עצמי מצלמת מהגג אוטובוסים שמים נשפכים להם מהחלונות, ורכבים צפים, ושברים של דברים לא מזוהים בכל מקום, ואנשים, כל כך הרבה אנשים חלקם חיים, וחלקם לא.

במקום שבו עמדתי כשהיכה הגל הצונמי של 2004, נהרגו 2000 אנשים.

לקח לי 3 ימים להצליח להתקשר לאמא שלי, אני כותבת עכשיו ובוכה כשאני נזכרת ברעש של הטלפון שנשמט מהידיים שלה והתרסק על הריצפה ברגע שהיא שמעה את הקול שלי.

אנחנו חיים בעולם מוזר, והוא כמנהגו נוהג, ברגעים מוזרים כאלו הדבר העיקרי שאני מרגישה זו הוקרת תודה.

הוקרת תודה אין סופית על מה שיש, על מה שכן יש ויש לנו כל כך הרבה.

אנחנו חיים ממש עכשיו בעיצומה של היסטוריה מוזרה, משונה מבלבלת ואני בעיקר מרגישה שזה מחבר את כולנו כל כך.

כשיעבור זעם אני ממש מקווה שכל אחד מאיתנו גם בתור אינדוידואל וגם כעמים ואומות וגם כמין האנושי, נלמד דבר או שניים.

עד אז, כדי להמתיק את הימים- הנה מתכון מפנק במיוחד לקאפקייקס שוקולד טבעוני עם סוכריות צבעוניות, כי איך אפשר לא לחייך מול כזה דבר?