המדריך לטבעוני בסיני

---

וואי וואי וואי כמה זמן אני מבטיחה לכם שאני אכתוב את הפוסט הזה.

פשוט בושה חחח אשכרה כבר הספקתי להיות בסיני פעמיים נוספות מאז פעם שעברה שהבטחתי שאני מעלה את המדריך לטבעוני בסיני.

אז עימכם הסליחה, פשוט אתם יודעים החיים וזה… אבל תכלס, עכשיו כשאני חושבת על זה, זה שלקח לי כל כך הרבה זמן להעלות את המדריך והייתם צריכים לחכות מלא זמן, זה ממש תרגול טוב לקראת סיני 😛

אז יאללה בואו נתחיל!

דבר ראשון שחשוב לזכור הוא שסיני זה לא טיול קולינרי.

לא ולא. זה יותר לכיוון ה- איך אנחנו שורדים עוד יום עם ערימות על ערימות של פחמימות?!

ולכן אני קודם כל רוצה להפציר בכם לא לפתח ציפיות, האוכל זה ממש לא הקטע של סיני.

אבל- עדיין אפשר בהחלט להנות מהאוכל בחצי האי אם עושים את זה נכון.

אז איך עושים את זה נכון?

המדריך הזה מתמקד בעיקר באיזור הראס, שזה המפרץ שאני מאז ומעולם נוסעת אליו. אבל הרבה מהטיפים שלי יהיו תקפים לכל חוף בסיני.

דבר ראשון- ארוחות בוקר.

ארוחות בוקר בסיני מורכבות בדרך כלל מביצים, גוש גבינה כלשהו, שקשוקה, סלט, פיתות וכדומה.

מה שמשאיר אותנו עם סלט ופיתה.

אז לא לדאוג. אני נהנית ממש ממש מארוחות הבוקר בסיני כי אני פשוט מתכוננת מראש.

אנחנו תמיד מגיעים מצויידים במעדנים (וניל של אלפרו), בחלב סויה בקרטונים אישיים ובחבילות של גרנולה שאנחנו אוהבים וכל מה שנשאר זה להזמין סלט פירות.

שימו לב- יש מקומות (כמו ה – Castle beach) שמבחינתם סלט פירות זה ליפתן מקוספאת שימורים…

חיסכו לעצמכם את עוגמת הנפש ותוודאו שאתם והאיש בקבלה מבינים אחת את השני.

צלחת פירות או סלט פירות בהרבה מקומות בסיני זה ממש מפנק.

ב Moon הם מפנקים במיוחד ויש תותים, מנגו ועוד ועוד. לשפוך מעל זה מעדן, מעל זה גרנולה והסתדרתם בחיים.

אופציה נוספת (ופה אני ממש ממליצה על ה Moon) זה לבקש שקשוקה בלי ביצים, במון זה מפנק ברמות גבוהות וממש מומלץ.

אבל מה עם כל שאר הארוחות?

אוקי אז אני ממליצה ביום שאתם מגיעים ללכת להתחבר עם הטבח… 🙂

אנחנו תמיד אוכלים באותם 5-6 מקומות וכל הטבחים מכירים אותי.

השיחה תתנהל פחות או יותר ככה:

אשראף, אתה יכול להכין את זה בלי ביצים ובשר, אני טבעונית

אההההה…. אתה יעני ביגן?!

כן אני יעני ביגן… 🙂

אם נפלתם על טבח שבעצם כל חייו חלם לעבוד במסעדה של גורדון רמזי, יש מצב שהוא ממש יפנק אתכם ויהיה מאוד יצירתי.

אם לא, יש מצב שתקבלו פיתה עם טחינה.

יאללה אז נמשיך לארוחת צהריים-

לצהריים הברירה הטבעית תהיה צלחת בדואית. אני ממש ממש אוהבת את זה ויכולה לחיות על זה צהריים וערב במשך שבוע בסיני בלי בעיה.

מדובר פה על אורז, סלט, צ׳יפס, טחינה, פיתות ותבשיל ירקות.

האיכות משתנה ממקום למקום. מקומות שאני ממליצה- Littel Head, Moon, ואצל ג׳ומה.

אם בא לכם להתפנפן שבו ברוקסי, זה חוף בבעלות צרפתים והאוכל שם ברמה אחרת, נגיד יש להם גמבה (!) ובכללי האוכל הוא לא סיני. יש שם גם מכונת קפה, עם מקציף. 😱 מה שכן, בעיני זה קצת פחות בוייב. אבל שווה את הטיול הקצר לשם בשביל אוכל שונה אם נמאס לכם מצלחת בדואית. (איך יכול להיות כזה דבר?!)

דבר שחשוב לזכור וזה טיפ לחיים הטובים- פלאפל במצריים זו ארוחת בוקר!

מה שאומר שכשאתם תבואו בסבבה שלכם להזמין פלאפל בצהריים, תקבלו מבט מבולבל שילווה במבט לשעון ואחריו הקביעה הנחרצת- But breakfast

אז אם אתם רוצים פלאפל (ופלאפל מצרי זה טעים ממש) בואו בשעה שעדיין יכולה להחשב ארוחת בוקר.

או שתשאלו עד מתי הם מגישים פלאפל ותקבלו תשובה מדוייקת שלא מחייבת בשום צורה לדיוק כלשהו.

אז יש לנו צלחת בדואית, יש לנו פלאפל, מה עוד?

אז ככה- בראס (החוף עצמו ששמו הראס) יש סמבוסק (!!!) צריך לבקש בלי גבינה וחשוב לשים לב- הם מורחים אותו בביצה למעלה… אז תקפידו להסביר שגם זה יעני ביגן…

ואפשר בראס גם לבקש פיצה בלי גבינה ועם המון ירקות.

בכללי אם אתם אוכלים בראס (החוף) אני פחות ממליצה לאכול שם ירקות חיים (מכמה וכמה ניסיונות לא טובים).

הספגטי מעולה (מעולה אמיתי בלי קשר לסיני) גם ב Moon וגם ב Castle.

בערב יש עוד כמה אופציות משמחות- מגלובה!

מגלובה זה סיר אורז וירקות בבישול איטי. זו מנה שמחייבת מינימום של לפחות 6 אנשים להזמנה (לפעמים יותר תלוי בחוף) ואפשר להזמין אותה עד בערך 13:0 כדי שהיא תהיה מוכנה לארוחת ערב.

זה מצריך מכם כמה דברים: דבר ראשון לעשות חברים ולשכנע אותם שמגלובה בלי עוף זה הדיבור.

דבר שני- לתכנן מראש. בסיני… פחות או יותר כל יום יגמר בזה שמישהו ינסה לקחת יוזמה ולזכור להזמין מגלובה עד 13:00 ואז ב 14:00 כולם יזכרו ששכחנו… אז המלצה שלי- תביאו איתכם חבר אחראי. זה שווה את המגלובה.

הכי טעימה שאכלתי היתה בראס אבל שמעתי המלצות גם על זו של ה Moon.

נשנושים וכדומה-

בכל שאר היום אני בדרך כלל שותה 4000 מיצים, שווה לבדוק איזה פרי יש להם קפוא (מנגו בדרך כלל הם מקפיאים שיהיה להם גם לא בעונה) ולהזמין את המיץ הזה כי זה יהיה קר ממש!

פעם אחת ביום לפחות אני שותה תה בדואי, זה של הראס טעים במיוחד.

רוב רובם של הישראלים בחופים מגיעים מצויידים בכמויות של במבה כאילו בארץ הם תלויים באכילת במבה כדי לשרוד.

אז אם בא לכם, תביאו במבה וכדומה, אני אישית לא מביאה נשנושים כי מספיק לי מה שיש אבל כשאני כן מביאה זה בדרך כלל חטיפים, אגוזים וכאלו.

במקרה הכי גרוע אתם תמיד יכולים לקפוץ למכולת שזו חוויה בפני עצמה.

עוד דברים שאני ממליצה להביא לשדרוג קולינרי של הטיול:

שמן זית

אבוקדו (תביאו איזה 3 לא בשלים)

עלי גפן בשימורים (למי שנוסע ליותר מכמה ימים זה גיוון מעולה לצלחת הבדואית)

כמו שאמרתי חלב סויה / אורז בקרטונים אישיים (לשדרוג הקפה ו/או הגרנולה) אתם יכולים לשמור במקררים במטבח

זיתים בשימורים

למי שבא רק לסופ״ש- תתפרעו ותבואו עם צידנית מלאה בגבינות טבעוניות ומה שבא לכם.

מה עוד חוץ מאוכל?

לנו יש את הנהג שלנו הקבוע ואנחנו קובעים איתו תמיד מראש שיאסוף אותנו מהגבול אבל כל מקום בדרך כלל ישלח לכם את הנהג שלו אם רק תתאמו איתם מראש.

מבחינת לסגור מקומות מראש- אני מאוד ממליצה במיוחד אם אתם נוסעים בחגים.

אם אין לכם איש קשר של המקום שאליו אתם רוצים לנסוע, תצטרפו לקבוצת פייסבוק ישראלים בסיני ותשאלו שם, מישהו בטוח יודע.

בימינו אפשר לישון על אותו חוף גם בחושות כמו בשנות ה 90 וגם בחדרים עם מזגן ככה שכולם יכולים להנות.

מה עוד להביא שלא קשור לאוכל- (חוץ מקרם הגנה וכל הדברים הרגילים)

מצעים

נגד יתושים כפול 10000

אבובים מתנפחים (זה החיים תאמינו לי)

בקבוק מים טוב כזה ממתכת שתוכלו למלא כמה ולשמור קר איתכם (הפלסטיק נהיה מים לתה אחרי דקה)

עוד כמה דברים אחרונים שרציתי להגיד-

הבדואים הם אנשים מיוחדים והחיים שלהם לא קלים.

כשבאים הרבה לסיני ומתחילים להכיר יותר ויותר את האנשים, שומעים סיפורים לא קלים.

המצב במצרים לא פשוט ולא מעט מהם בכלל הגיעו מרפיח אחרי ששם לא נשאר להם כלום.

הם עובדים לאט כן, והם לוקחים את הזמן, אבל זו התרבות שלהם.

ואם תשבו לדבר איתם בדרך כלל תגלו אנשים מעניינים, חייכנים להפליא, שאפשר להעביר איתם שעות בשיחות על העולם.

הנשים המבוגרות והילדות והילדים שמוכרים את הדברים על החוף (התכשיטים והחרוזים) חיים בדרך כלל בצריף, בתנאים לא תנאים. אני תמיד מקפידה לפחות פעם אחת לקנות מהם משהו… ה 20 שקלים האלו זה לא הרבה בשבילי וזה המון בשבילם.

גם איתם דרך אגב, אפשר להגיע לשיחות ממש מעניינות על מעמד האישה במצריים ואיך זה להיות בת 75 וללכת ק״מ על ק״מ כל יום עם שקים על הגב בחום של המדבר ולמכור תכשיטים שהן מכינות בעבודת יד.

משהו אחרון… סיני בעיני זה מקום קסום, אם רק מתמסרים לו.

תורידו הילוך, מכל הבחינות, בדיוק כמו בהודו. זה לא רק חוף, זה לא רק ים וחופש.

יש רובד עמוק יותר לסיני, היא טומנת בתוכה את האופציה להיות חופשיים מזהויות ודרכונים ופשוט להיות, ישראלים, בדואים, ירדנים, מצרים- יושבים ביחד, צוחקים, אוכלים, מנגנים, מדברים. יש בזה קסם אם רק נותנים לזה להכנס פנימה ולא לחלוף ליד.

זהו. תהנו ואם יש שאלות, בשמחה!