שלום יפים!
אוקי אז קודם כל וידוי-
הפעם הראשונה והיחידה בחיי שאכלתי קובה היתה לפני שלוש שנים, בגיל 33.
איך קרה כזה דבר?! אז ככה…
דבר ראשון, לא גדלתי על קובה. זה לא משהו שההורים שלי או סבא וסבתא היו מכינים.
זה לא מאכל אזרביג׳ני או פרסי ולכן לא ממש נחשפתי אליו בתור ילדה.
ואם כבר כן נחשפתי אז הרי מעולם לא אכלתי בשר, ולפי מה שאני יודעת קובה מסורתי הוא עם בשר.
אז בכלל זה לא היה משהו שהתעניינתי בו.
הסיבה השניה היא שמלא שנים לא גרתי בארץ.
בלונדון קובה זה לא בדיוק המאכל הכי נפוץ ואני די בטוחה שמלכת אנגליה לא ממש יודעת איך להכין, אז גם שם, לא ממש נחשפתי למנה הזו.
ואז לפני שלוש שנים חזרתי לארץ ואני לא ממש זוכרת באיזה הקשר זה היה אבל היה קובה טבעוני באיזו מסעדה וזה היה נראה לי מעניין אז הלכתי על זה.
עכשיו, עוד וידוי… 🙂
מכירים את הקונספט הזה של אוכל ביתי שקונים בחוץ?
אז אני גדלתי על אוכל ביתי, ממש ביתי וכל יום… ומעולם, באמת מעולם, לא יצא לי לאכול אוכל ביתי בחוץ שהיה לו את הטעם המפנק והאפקט המחמם לבבות שיש לאכול ביתי בבית.
אז גם הקובה שאכלתי בחוץ היתה בואו נגיד לא משהו.
ומאז, שיחררתי את עניין הקובה לגמרי.
אבל מה? עם הזמן הבלוג גדל וגדל ואיתו העוקבים ואיתו השאלות והבקשות למתכונים כאלו ואחרים.
והחורף הזה וואו- מלא מלא מלא מכם ביקשו מתכון לקובה.
אז הפשלתי שרוולים והתחלתי לעבוד על מתכון.
ועכשיו אני מבינה על מה כל המהומה!
וואו, זה יצא טעים!!! המרק חמצמץ ועשיר, המילוי יצא לי ממש ממש ממש טוב וכל העניין הזה עם הכופתאות- פשוט תענוג!
אז יחסית לזה שזו פעם שניה בחיי שאני אוכלת קובה, זה די מגניב אה?
אני ממליצה לכם לרוץ כבר היום ולהכין לסופ״ש- זה מתכון טבעוני אחד המפנקים.
צ׳או, לאב יו!
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
