היי חברים!
אוקי אוקי, אז חזרתי מסיני.
קודם כל, התגעגעתי אליכם! הקצבתי לעצמי רבע שעה כל ערב כדי לענות להודעות ותאמינו לי שזה לא היה מספיק אפילו כדי לענות על שליש.
חזרנו רק אתמול בערב וכל הבוקר אני רק עונה על כל מה שלא הספקתי.
ואני לא אשקר לכם, זה היה תענוג להניח את הפלאפון בצד ולהתנתק קצת מהטירוף הוירטואלי שקוראים לו החיים שלי… אבל…
התגעגעתי! זו הרגשה נהדרת.
ועכשיו קצת סיפורים על הנסיעה-
מבחינה קולינרית אני לא ארחיב כי אני מתכננת לכתוב פוסט של על סיני, אבל אני כן אחלוק איתכם קצת מהנסיעה עצמה.
מרגיש לי שמילים לא יצליחו לתאר את השלמות.
היה לי כל כך, אבל כל כך כיף. יותר מכיף, מדהים!
את סיני אני מכירה וידעתי לאן אני נוסעת אבל אין פעם שדומה לפעם הקודמת בסיני.
כל פעם אני לומדת דברים חדשים, מגלה על עצמי כל מיני סודות ויוצאת להרפתקאה חדשה.
השקט הזה, האינסופי של המדבר, עם הרחש התמידי של הגלים..
כבר אחרי כמה שעות הקצב הטבעי מתחיל לרדת.
היה לי שבוע קסום.
שבוע של הכירויות עם אנשים חדשים ויפים, שבוע של עברית אנגלית וערבית.
שבוע של שיחות על העולם, שבוע של שמיים זרועי אינספור כוכבים.
שבוע של זריחות מטריפות מעל ערב הסעודית ושקיעות לא נורמליות מעבר להרי סיני.
שבוע מלא מלא מלא באהבה.
בין כל זה גם הספקתי לאכול כל מיני דברים שעליהם אני אספר לכם כאמור בפוסט נפרד.
אבל משהו אחד אני כן אספר לכם עכשיו- כל השבוע הזה בסיני כולם כל הזמן אכלו סביבי לאבנה!
ואומנם יש בסיני אחלה טחינה, אבל כמה טחינה יכול בן אדם לאכול? כשכולם סביבו לא מפסיקים לאכול לאבנה?
קמתי היום בבוקר וידעתי ישר מה אני מכינה היום לבלוג.
לאבנה טבעוני, קרמי וקטיפתי עם זעתר משובח ושמן זית איכותי.
זה המתכון הכי מהיר שכנראה יש בבלוג והתוצאה- מושלם!
תהנו והתגעגעתי אליכם 🙂