דאל עדשים כתומות

ערב טוב 🙂

מקווה שאתם בדיוק במקרה רעבים כי הכנתי לנו מתכון אחד הטובים והקלים.

גם אם אתם לא רעבים ברגע זה, ממליצה לכם לשמור אותו ולהכין כבר השבוע.

דאל עדשים כתומות, איך אני אוהבת את התבשיל הזה.

לפעמים כשאני מדברת עם אנשים על הודו ועל כל מיליון הפעמים שהייתי בה, אני מציינת שאני הכי אוהבת לאכול בדאבה ומי שהיה בהודו בדרך כלל נחרד.

דאבה למי שלא יודע זו ׳מסעדה׳ שלרוב היא יותר דוכן עם כסאות פלסטיק והרבה באלגנים בו מגישים לרוב מנה אחת בלבד- טאלי.

טאלי זה מין מגש שיש בו קצת מכל דבר- קארי ירקות, עוד סוג של קארי על פי האיזור בהודו, אורז, צ׳פטי, פאפאמד, ותמיד- דאל עדשים כתומות.

למה אני כל כך אוהבת לאכול בדאבות ולמה אנשים נחרדים מזה?

אנשים נוטים לחשוב שלאכול במקומות מקומיים בהודו זו סוג של התאבדות אבל היתרון הכי גדול בדאבה לעומת מקומות שמנסים להתחבב על תיירים, זה שבדאבות יש רק מנה אחת ומגישים אותה אלף פעמים ביום.

מה שאומר שיש תחלופה והכל מוכן באותו הרגע ואני, מניסיון של 12 ביקורים בתת היבשת הקסומה, מעולם לא חטפתי כלום מארוחה מפנקת בדאבה.

בכל מקרה, כבר מזמן רציתי להעלות לכאן את המתכון הקלאסי הזה, הכל כך פשוט וכל כך עשיר וכל כך נכון.

והנה, עכשיו אני באתגר כידוע ובאתגר מותר כמה דאל שרק רוצים!

הבנתי שהגיע הזמן והנה הוא- סמיך, עשיר, טעים ובעיקר מזכיר לי את אמא הודו המופלאה והאהובה שכבר 16 שנים מהרגע הראשון שנחתתי בה, היא חלק בלתי נפרד מחיי.

תהנו 🙂

רוצים עוד מתכונים הודים? נסו את זה- קארי הודי טבעוני